איך הייתה שבת?
כואבת.
כואב כי קיבלתי רק ברכה אחת
כואב כי אני סידרתי לאמא את הנרות
כואב כי אחד מתוך 10 הנרות (עבור כל אחד במשפחה) נכבה בטעות מהרוח
כואב כי אמא בחרה את המנגינה של "שלום עליכם", ולא אבא
כואב כי כששרנו "אשת חיל" אמא לא הפסיקה לבכות וכולנו נשנקנו, בקושי הצלחנו לשיר
כואב כי אלישיב לא הסכים להתחיל לאכול לפני שערכנו מקום גם לאבא
כואב כי יהודה עשה את הקידוש, וחתך את החלה
כואב כי בברכת המזון אמרנו רק "אימי מורתי בעלת הבית הזה" ולא "אבי מורי בעל הבית הזה"
כואב כי כששרנו זמירות שבת- הקול של אבא היה חסר
כואב כי אמא לא תיקנה את אבא על הסולם שבו הוא החליט להתחיל לשיר
כואב כי אבא לא סיפר את הבדיחה הקבועה שלו בקידוש
כואב כי שירה שטפה כילים, ולא אבא ואמא
כואב כי אסור לנו ללמוד תורה, ואמא לא ביקשה מאבא רגע לפני ברכת המזון שיגיד משהו
כואב כי אמא הרדימה לבד את כולם
כואב כי לא היה זימון בסוף הארוחה
כואב כי בסעודה בבוקר כשכל הדודים המצחיקים שלי סיפרו בדיחות- הבדיחות של אבא היו חסרות
כואב כי למרות שהשולחן בבוקר היה ממש ממש ארוך, היו רק 9 לזימון במניין
כואב כי בעונג שבת, רציתי שאבא יתחיל את השירים, ולא דוד
כואב כי כשהייתה לנו שאלה הלכתית לגביי הפלטה, היינו צריכים לחכות שסבא יבוא לענות עליה
כואב כי אבא לא עשה הבדלה, ומי שכן עשה- לא הדגיש את המילים החשובות: קודש, אור, ישראל, יום השביעי
כואב כי חיפשתי את הקול של אבא בשיר המעלות- ולא מצאתי
כואב כי אבא לא עזר להזיז את הספות כשערכנו או סידרנו שולחן
כואב כי אבא לא שטף את הרצפה ביום שישי
כואב כי היינו שמחים אבל באבל
כואב כי בבית כנסת כולם הסתכלו עלינו, באיזשהו שלב
כואב כי הקדישו כמה דקות של שקט מוחלט לכבוד אבא
כואב כי היינו היחידות בעזרת נשים שאמרו קדיש
כואב כי האוכל שאכלנו לא היה בייתי
כואב כי כשכולם היו שמחים- רציתי להיות עצובה, וכשכולם היו עצובים- רציתי להיות שמחה
כואב כי ככ הרבה אנשים הגיעו בערב שבת לעונג שבת
כואב כי כשחיפשתי שקדי מרק בערב, לא מצאתי. וכל המטבח היה מבולגן מהשבעה
כואב כי בדיוק בשעה לפני שבוע התחיל הקרב שאבא נפל בו, והשבוע- השמיים התחילו לבכות בטירוף
כואב כי אבא היה חסר. בכל דבר. כלכך כלכך חסר.
איך הייתה שבת?
עוצמתית. מנחמת. מרגיעה.
עוצמה כי הגיעו כ500 איש לעונג שבת. וכ1000 למלווה מלכה
נחמה כי אני מוקפת בהמון (!) אנשים שאוהבים אותי ורוצים בטובתי
רוגע כי סוף סוף דיברתי קצת עם חברות
עוצמה כי ה3 דקות שקט בזמן הדבר תורה בערב שבת בבית כנסת פלחו את הלב מגאווה לאבא שלי
נחמה כי אמא שלי פשוט מדהימה
רוגע כי דודים שלי מצחיקים מאוד
עוצמה כי השירי שבת ששרנו בארוחות קיבלו משמעות אחרת
נחמה כי דואגים לי למה שאני צריכה
רוגע כי סוףסוף חייתי קצת כמו ילדה רגילה, על כיסא רגיל, עם מקלחת לפני שבת
עוצמה כי היינו אבלים, אבל בשמחה
נחמה כי מסתבר שכל כך הרבה אנשים אוהבים את אבא
רוגע כי אבא הוא אבא שלי
עוצמה כי המילים של הקדיש חזקות
נחמה כי יכולתי להגיד שלום לאנשים, ואנשים יכלו להגיד שלום לי
רוגע כי יכולתי ללבוש איזה בגדים שאני רוצה
עוצמה כי הברכה שקבילתי מאמא, סבא וסבתא היו מלאות כוח, יותר מהרגיל
נחמה כי הסתכלתי בכל האלבומים שלנו, וראיתי איזה אבא טוב היה לי
רוגע כי חזרתי לעשות שנצים בשבת
עוצמה כי התפילות שלי, ושלנו, מתוך השירים היו מלאות כוונה ורגש
נחמה כי אני יודעת שיש מי ששומע וישמע לתפילות שלי
רוגע כי בערב שבת דיברנו עם דודה מרים משהו כמו חצי שעה וצחקנו משטויות
עוצמה כי ראש חודש ביחד עם שבת זו זכות, זו עוצמה
נחמה כי המקררים שלנו מפוצצים באוכל שאנשים טובים תרמו/ הכינו לנו
רוגע כי בנות דודות שלי שרו וצחקו, וככה קמתי מהשנץ
עוצמה כי המשפחה שלי צדיקה, וכשהייתה לנו שאלה הלכתית לגביי הפלטה- היה הרבה את מי לשאול
נחמה כי נווה כל כך חמוד
רוגע כי סופסוף ערכתי שולחן, והגשתי אוכל, ועזרתי לפנות
עוצמה כי לשבת שבעה בשבת זה שילוב עם כוח מיוחד
נחמה כי ציון יהודית ככ חמודה
רוגע כי אמא שוב העירה אותי כרגיל בבוקר שבת
עוצמה כי למרות שירד גשם- הרבה אנשים הגיעו לשיחה של הרב רמי, ולשיעור נשים של רחל שרנסקי
נחמה כי ירושלים ככ יפה
עוצמתית. מנחמת. ומרגיעה. כי רב היש על האין.
