אני חייל בגדוד 8207, אני הגעתי לגדוד בשנה האחרונה, מתחילת המלחמה אחרי שמחת תורה.
זכיתי להכיר את הרב אבי שלנו מאוד מקרוב, הרבה שיחות, הרבה אתגרים שביחד שיתפנו אחד את השני, אני בתור תלמיד, הוא בתור הרב של הגדוד.
לסיכום מאוד קצר אני קורא לו 'המאור של הגדוד שלנו', פשוט אור ענק על הגדוד, אין לתאר את זה, אמרתי לאנשים, החיוך הזה מאוזן לאוזן שאין לתאר, תמיד, בכל מצב, לכל אדם, לא משנה בכלל מאיפה הוא מגיע.
ובעיקר רציתי לשתף שתי סיפורים קטנים.
הראשון השבת האחרונה, אני הייתי מהכוח שסגר את האירוע, גם פינינו הרבה פצועים, התעסקנו בכל בסוף שלו ושמה גם איבדנו את המ"מ שלי עמית חיות, שאני הייתי הצמד שלו.
בערב שבת, ממש בכניסת שבת אנחנו נפגשים במקרה, הרב היה עם פלוגה ג', אני פלוגה א', פלוגה אחרת מהגדוד, במקרה נפגשנו שני בתים אחד ליד השני, וככה הרב ניגש אלי, מה שלומך? מה קורה? איך הולך? ואמרתי לו, הנה הרב אנחנו ביחד בכניסת שבת, בוא נתפלל, היה בדיוק הפוגה, סיימנו את המשימות לאותו יום והיה קצת מנוחה בבתים, ומשם חיכינו לחזור לבתים ששמה ישנו.
אנחנו מתחילים להתכונן לקבלת שבת, שרים "ידיד נפש" בתפילת קרליבך, ולאט לאט מתווספים אלינו עוד אנשים, זה היה לי אישית וברור לי שגם לרב אבי אחת התפילות הכי מרוממות שהיו לי בחיים.
ראינו מולנו את הרי לבנון נשרפים ואנחנו שרים "קול ה חוצב להבות אש", זה פירק את כולנו, פתאום המילים מקבלות כל כך הרבה משמעות שאין לתאר, אף פעם לא שרתי את זה וזה פשוט משמעות מוחשית הכי אמיתית שיש.
והרב אבי, הוא כולו צוהל מאושר, עם חיוכים מטורפים.
מצטרפים אלינו חברה בכלל חילוניים, לא קשורים, אנשים שמעולם לא התפללו, כי זה היה תפילה כל כך מרוממת.
אנחנו שרים שם בשימחה, מתחילים בריקודים, ביחד עושים מעגלים.
ולאט לאט עברנו סתם לשירים שיותר עמך ישראל מכיר, כמו "אל תירה ישראל אל תירא, כי גור אריה הלא אתה", "עם ישראל חי" ושרים, כי רצינו לחבר כמה שיותר אנשים.
והרב אבי אומר לי "תן עוד שיר, תן עוד שיר", ואנחנו ממשיכים ביחד וכולם שרים ורוקדים עד שהיינו צריכים לחזור לבתים של השינה, זה היה רגעים מטורפים, הספקנו את כל קבלת שבת ביחד. במבט לאחור אני מבין שזה היה אולי התפילה האחרונה, אני לא יודע אם בבוקר הוא הספיק להתפלל.
זה היה הזיכרון האחרון המתוק והכל כך יקר שלי מהרב אבי, ואולי גם מסכם את הרב, באמת שזה מבטא כל כך הרבה.
סיפור נוסף זה בכלל כשהיינו בראש השנה בחאן אל על.
שם זה היה מתחם שהייה שהתכוננו לפי הכניסה, אנחנו יושבים בערב שבת ופשוט שרנו שם, אני לא מגזים, בערך שעתיים שלמות עם הרב ועוד הרבה אנשים מהגדוד שפשוט התקבצנו ביחד ושרנו בלי הפסקה שירי שבת. הגיע לשם המנהל של המקום, בן אדם חילוני, שלכאורה אין קשר לדת שפשוט התפלל ועמד ואמר לנו 'תמשיכו עוד'. הוא לא הסכים שנעצור, זה היה גם רגעים כאלה נורא מרוממים שהיו לנו ביחד.
אני באמת רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להגיד תודה ענקית שזכינו לקבל דמות כזאת לגדוד, הוא באמת היה מאור ענק, יש עוד כל כל הרבה לספר עליו, אני לא רוצה להאריך יותר מידי, באמת בשיחות שהוא חיזק אותי באופן אישי, ואותנו כגדוד.
כל כך הרבה שהוא הביא, רוח ענקית, וחשוב לי שתדעו את זה, תודה לכם.
"המקום ינחם אותכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד"
