מרים פרץ: את מבינה מה אני אומרת, הם לא חוזרים. גם אם אנחנו נעשה, גם אם תתני את נפשך – הוא לא יכול לחזור.
לא שואלים אותך, לא שואלים אותנו, את לא יכולה. ויש לך משימה פה, יש לך משימה גדולה. יש לך משימה! את לא יכולה לברוח ממנה. היא תהיה קשה –
רחל: אני רוצה את העצות שלו. אני לא יודעת מה להגיד, אין לי מילים לילדים. לאורך כל השלבים האלה..
מרים: את תראי שיהיו לך את כל המילים. את לא תאמיני!
רחל: זה לא רק מילים זה דעה, זה הבנה, הוא כל כך ישר…
מרים: הכל. תקשיבי הוא יהיה נוכח, את תשמעי אותו מדבר מגרונך ואת לא תאמיני, הוא ידבר מגרונך. אל תפחדי. את לא תאמיני כשאת תדברי. אל תפחדי. את פשוט לא תאמיני איך את מדברת בדיוק מה שהוא חושב. ואם עכשיו את חושבת שאת חסרת כל. לא סתם, הקדוש ברוך הוא שומע רק ליתומים ולאלמנות. כי אין לנו למי לפנות. את אומרת: "אני צריכה להתייעץ איתך! אני צריכה להתייעץ איתך! אתה חייב להיות פה. אני חייבת את הייעוץ שלך" והוא יהיה.
רחל: יש לי ניסיון פה של 250 יום שמתוך זה נגיד 40 יום מאלה שלא יכולנו לתקשר, 50 יום.
ואוי איך הייתי בבלבלות, בצרות. אני רציתי אותו, שיענה לי, שידבר איתי, שיתן לי מענה לבעיות האלה.
מרים: אני נשבעת לך שהוא יענה לך.
רחל: זה לא בעיות זה ברכות אחד אחד, ברכות של הילדים.
מרים: אני רוצה לומר לך שכל פעם שאני נפלתי, הנפילות יהיו לא מדברים גדולים. אני צריכה לתקן מנורה. את רואה. כאילו זה הדבר הכי מצחיק, אתה צריך להחליף מנורה, ואני אומרת: "קיבינמט! תגיד לי אתה השתגעת? איך עזבת אותי?" ואז הייתי אומרת נו מה אני אעשה? ואת לא תאמיני, הייתי יוצאת החוצה, בדיוק החשמלאי היה שם.
אל תפחדי, אני אומרת לך. גם כי אלך בגיא צלמוות –
רחל: זה באמת גיא צלמוות ואתה עמדי.
מרים: אתה עמדי, זה גיא צלמוות, זה הקדוש ברוך הוא והרב, הם יהיו איתכם והוא ינחה אותך בדיוק במילים. אבל המסע קשה. ועוברים אותו. הוא קשה, הוא לא פשוט. שכולנו נלך. אז זה יתחיל. עכשיו את מקבלת אורחים, יש לכם פה מכל הארץ שבאים, ואחר כך אתם תצטרכו להתכנס כמשפחה. ויתחילו שברים. לפתוח את הארון, לגעת בבגדים שלו, להריח את הריח, לפתוח את הספרים שהוא אהב. זה יהיה בדברים..
ולאט לאט כמו שילד קטן הולך ונופל עד שהוא לומד ללכת. אתם הולכים לחיות בגדול. אולי זה אפילו מעצבן המשפט שאני אומרת, החיים שתחיו יהיו עצומים בגדול.
תתחתנו, תביאו ילדים, תלמדו, תטיילו, תהנו, תחייכו. זה יהיה – אבל לעולם לא תהיה שמחה טוטאלית. בכל פעם בכל אירוע הוא יופיע. וזה לעולם לא יהיה… זה חורבן. כמו שאנחנו בבית שמים משהו שם לבן, משאירים קיר שאנחנו לא צובעים. יש לכם אותו פה, (מצביעה על הלב) עקרו לכם את הלב. לקחו לכם אבא, לקחו לך את האיש היקר שלך. ואומרים לך חיי – בדמייך חיי.
זה ציווי והוא גם מצווה אותך. ויש לך, תגידי תודה לקדוש ברוך הוא על מה שיש לך. ואני אגיד לך יותר מזה, עכשיו התפילות שלך צריכות להיות אחרות. שמור לי על מה שיש לי. כי מה שאת למדת זה שהכל זמני. הכל זמני. שמור לי על אלה, על מה שיש לי, ותן לי כוח!
רחל: זה הרבה שיש לי.
מרים: זה הרבה! וכל הזמן להגיד לו את זה! הותרת כל כך הרבה, לא רק ילדים, רוח והתלמידים.
ורוח, הרוח הזאת! זה המון!! על זה גם צריך ללמוד להודות. אבל התחלות, אל תפחדו. זה יהיה גיא צלמוות, כן. זה יהיה חושך על פני תהום. אבל מה? אתם תראו את האורות והם גדולים ואתם תחיו. ראית את הילדים של אלירז? הם היו תינוקות. גדלו, משרתים, שירות לאומי עם משפחות שכולות, הכל. מתלבשות, אוכלות גלידות, אתם מאמינים אתם תאכלו גלידה? יהיה לכם המון! אתם תחיו.
ויהיה קשה ולא לפחד! תזכרו לא לפחד!
רחל: מרים את צודקת תודה לך
מרים: זה אפשרי. ואת תדברי מקולו. את לא תאמיני ואת תגידי לעצמך: "מה אני מדברת כמוהו כבר" את מדברת כמוהו. את תדברי בדיוק כמוהו. והקב"ה יתן כוחות.
רחל: מרים תודה רבה שבאת.
