אני ישבתי הבוקר, אמרתי לרחל, וכתבתי כמה מילים, לזכרו של נכדי עמיתי,
שנפל גם הוא בצפון, והיורצייט שלו ביום שישי, וככה, כשנכנסתי לפה, רחל אמרה לי,
אולי תגיד כמה מילים, ויש שני דברים קטנים, הבן שלי הספיד את אבי בלוויה,
ויש משהו אחד מאוד משותף לאבי, לנכדי, ולתמיר, זה העניין של השירה והמוזיקה,
ותמיר תמיד מדבר על היכל הנגינה ואני בטוח עכשיו, אני לא כל כך מבין בענייני גן עדן והעולם הבא,
אבל אם יש היכל נגינה, שעמיתי ואבי נפגשים, והאור הגדול הזה של השירה ושל אהבת המוזיקה,
לא רק שם למעלה בהיכל הנגינה, גם פה למטה, יישאר להמון המון זמן.
והדבר השני, סיפרתי לרחל, אני אגיד לכם, אנחנו יחסית די חדשים במניין,
כשנכנסתי, יצא לי איכשהו להתיישב בצד שמאל, מי שמכיר את "באורך", ויצא לי לשבת על יד אבי,
יצא לי פעם לפעם לדבר איתו, אפילו באמצע תפילה,
ואני חזרתי איזה יום הביתה ואמרתי לפנינה אשתי,
אני חושב שהיא עוד לא הכירה את המשפחה,
שיש לי זכות גדולה, אמרתי לה משהו כמו אני יושב על יד מלאך, החיוך שלו, האור שהוא הפיץ,
זה דבר מופלא. אני חושב שזה גם תקווה גדולה לעתיד, כי אני לא אוהב את האמירה,
או מה שנדמה לי שכתוב בספר ברכות, "צדיקים במיתתם נקראים חיים," יש על זה הרבה פרשנויות,
אבל "צדיקים במיתתם נקראים חיים" אם יש סיבה לכך זה סיבה אחת זה מה שהם השאירו אחריהם,
והאהבה והחיוך והאור הגדול הזה, לא יכול להיות שלא ייתן כוח למשפחה המופלאה הזאת,
ואני לא רוצה לדבר על רחל עכשיו שתהיה בריאה,
כי השם ייתן לה כוח.
תודה רבה.
