אני שירתתי עם הרב בגדוד, ואני אחד מהביינישים של מעלות.
הגענו לגדוד לפני חודש, בהקפצה בסבב האחרון. היינו בעזה, חזרנו לישיבה לכמה חודשים, ואז התחברנו לגדוד ללבנון. שמענו מהסיפורים, מהקבוצות, על כמה שהרב חיבר, וגם ראינו את זה בגדוד. אבל בשביל הביינשים ראינו מאוד את הצד של הרב, שהוא היה כל כך מעורב, כל כך חשוב לו. התפילות שהוא ארגן בראש השנה, פסקי ההלכה שהוא הביא לנו, והצד של הרב שבו היה כל כך נוכח ומשמעותי בשבילנו, ולא היה לנו דבר כזה.
לפני שיצאנו הביתה בסבב האחרון, באנו אליו ואמרנו – הרב זה כל כך מרגש שיש רב כל כך נוכח וכל כך מחובר אלינו, שכל כך חשוב לו כל הדברים. ובאמת הוא היה, רק חודש וחצי, אבל הוא היה כל כך נוכח ומשמעותי בשבילי, בשביל כל החבר'ה של כל המחלקה.
אנחנו משתתפים מאוד בצערכם.
היה בשבת האחרונה לפני, עשינו כיפת רתק, ירינו והרב הגיע לראות אותנו. שאלנו אותו שאלה, קיבלנו אוכל, מנקי"ם שאפשר לחמם אותם ולהכין אותם. אז שאלה, האם יש צד להגיד להכין את זה בשבת אם אפשר, כי זה לא לגמרי בישול. שאלנו את הרב ואז הרב, בלי למצמץ נותן לנו תשובה. אומר שלדעתו אסור אבל אם באמת חשוב לנו יש צד להקל. ופשוט הוא הביא לנו כל הסברות, כל הדעות לכאן ולכאן. בסוף שאלנו, אבל תכלס הרב, מה הרב היה עושה?
הוא אמר, אני לא הייתי מכין.
אבל בשנייה הוא פשוט שלף לנו מקורות ודעות ופשוט הוא היה כל כך נוכח גם הצד של הלוחם הקצין שבו, וצד שהוא מחבר בין כל עם ישראל, וגם הצד של רב שהיה כל כך משמעותי עבורנו.
