אני לוחם בפלוגה א'. כשנכנסנו פנימה, מאוד בלט לי האישיות היוצאת דופן שלו. אין הרבה אנשים בעולם הזה שפשוט הנוכחות שלהם עושה טוב וכל מי שהיה בסביבה שלו פשוט הרגיש התרוממות. הוא היה אדם כזה. אני חייב להודות שאותי הוא גם קצת בלבל. בשלב מסוים שאלתי את חבר שלי למחלקה, נריה שאני יודע שהיה קרוב לרב אבי, חייל דתי. "תגיד מה בדיוק התפקיד של הרב פה בגדוד? כי אני רואה אותו כל הזמן איתנו, עם המחלקות הלוחמות". וכזה הוא היה. אני זוכר ביום של שמחת תורה כשנכנסנו לקסבה וזה היה יום ארוך ומעייף שבאמת עבדנו שם קשה וטיהרנו הרבה מבנים. כשסיימנו את היום היה איזה רגע לפני שהתקפלנו שפשוט ישבנו ככה כמה מחלקות, מרוסקים מעייפות עם כל הציוד הכבד. רגע של "וואו אין לי כוח עכשיו" ומאחוריי אני רואה אותו מתחיל לשיר ולרקוד שירים של שמחת תורה. אני מסתכל עליו ואני אומר "באמת?" ואני לא יודע איך אבל דקה אחרי אני מוצא את עצמי איתו רוקד ושר. הוא גרם לכזאת התרוממות רוח ואני פתאום הרגשתי עוצמות של וואלה מיליון קסבה עכשיו. זה היה הוא. הוא הרים את הרוח הוא היה איש רוח במובן שהוא חיזק את הלוחמים הוא נתן לנו כוחות.
כולם מספרים את אותו דבר, וזה לא סתם. החיוך שלו ההתבוננות שלו, פשוט אדם שנוגע והוא היה מאוד משמעותי לכולם.
רחל: אני כל כך מודה לכם על השיתוף של הרגעים האחרונים. הוא באמת היה רב צבאי שנותן חוסן שמעביר חוסן ונותן את זה ואתם אומרים את זה ומעביר את זה וגם לוחם וגם סוחב את מה שנשאר מאחורה מה לא רק את השישים קילו שלו שזה כבר תפקיד של כמה חיילי רבנות כי לא היו מספיק חיילי רבנות, אלא עוד את הציוד של מישהו שנפצע. וכל זה זה סוד, אבל אני מקווה שהוא יסלח לי שאני מספרת, הוא בכלל אמור לעבור ניתוח. הוא עבר ניתוח והוא לא הצליח. לא יודעת איך בכלל הוא תכל'ס עומד. בשבילי להרים את נוה זה היה באמת כל כך חמור הוא באמת גיבור ילדים.
אחת הבנות: אבא כשהוא חזר ממילואים הוא אמר שהוא לא יחליף יותר גרביים לשבועיים כי לא היה לו מקום ולא הבנתי למה.
רחל: הוא הביא רק זוג גרביים אחד לעצמו כל השאר היה באמת לטובת הכלל. הוא רצה להיות עם מטען לעולמי עד ובמוצאי שבת באמת כששמעתי על השני הרוגים הראשונים שסיפרו, אז רק כתבתי לו במחשבה שהוא יקרא את זה כשיחזור שהייתי איתו לכמה רגעים- אני רוצה לדבר איתך, רוצה לחבק אותך. שתצליח במשימה הקדושה והקשה הזאת. והוא היה אחד מהם בעצמו.
