הכרנו את אבי, הוא בעצם חיתן אותנו. אני זוכרת שהגענו אליכם הביתה וישבנו במרפסת, זה היה בשיא הקורונה, בספטמבר לפני ארבע שנים.
ישבנו אצלכם במרפסת והוא דיבר איתנו וסיפר על החופה ועל הטקס, ואת ישבת איתנו גם ודיברנו. זה היה כזה ערב מקסים מול הנוף של העיר, פשוט משהו אגדי היה שם. ישבנו ודיברנו איתכם, ועוד יצאנו וחשבנו לעצמנו "מה? ככה זה פגישה עם הרב", כי אנחנו לא יודעים איך זה אמור להיות. כי זה היה כזה פשוט ערב מקסים, שדיברנו איתכם והכרנו איתכם. ואז היה לנו טקס, הבאנו גם תמונה להראות לך, ממש רואים אותו, זה היה במרפסת מול הכותל. זה היה בשיא הקורונה, עשרים אנשים בחוץ נראה לי היה מותר. והוא פשוט הכניס כל כך הרבה אור, הוא שר, והוא דיבר. כולם אחר כך החמיאו לנו, ואמרו "איזה רב היה לכם, איזה חמוד, איזה שמח" בגלל שהיה קורונה ולא חתונה קונבנציונלית, הוא פשוט עשה לנו כזה טקס.
עכשיו כשראיתי בחדשות (שאבי נפל), אז נכנסתי לקבוצה שהייתה לנו בוואטסאפ, לי למקסים ולרב אבי.
בקבוצה תיאמנו כל מיני דברים, סתם נכנסתי לקרוא מה התכתבנו אז, וראיתי שהוא ביקש שנבוא בשמונה וחצי, שלפחות הקטנים ישנו, אם זה מתאים לנו, אם זה בסדר. כי אנחנו בכלל לא מירושלים, אני פשוט רציתי שאני אתחתן בירושלים. ואחר כך עברו כמה שנים מהחתונה, ואז ראיתי שהוא כתב לנו "מה שלומכם?" וענינו לו בדיוק שהייתי בהיריון. ועכשיו קראתי וצחקתי על ה"שמונה וחצי בערב". אז בכלל לא הבנתי מה המשמעות של זה, ועכשיו יש לנו ילדה אז אני יודעת. ועכשיו פשוט קראתי את ההתכתבות שהייתה לנו אז, שביקשתי כל מיני דברים בכתובה ובחופה, והוא כל כך דאג לכל. הוא כל כך התאים כל מה שרציתי, הוא פשוט ממש עשה הכל.
ועכשיו ראיתי את זה ופשוט לא האמנתי. זאת שנה כל כך קשה לכל עם ישראל, וברוך השם לנו, במשפחה או בחברים קרובים זה לא נגע. ודיברנו על זה שזה פשוט הכי קרוב, זה הכי קרוב שהיה לנו, הרגשתי שזה כמו במשפחה.
שלחתי לבעלי את התמונה מהטלוויזיה כי הוא לא היה בבית, התקשרתי ואמרתי לו "זה רב אבי שלנו", והוא אמר לי "אני לא מאמין". ובאמת שוב, אני לא יודעת איך זה עם רבנים אחרים, ואיך עושים חופה לזוג, אבל כשאני באתי באותו ערב אליכם למרפסת, הוא הרגיש לנו בן אדם כל כך קרוב. ואחר כך עוד שאל אחרי איזה שנתיים "מה שלומכם? ומה קורה איתכם?"
אני הסתכלתי בכל התמונות של החופה, ובכיתי שהוא יחזור הביתה כי היה לי כל כך קשה. פשוט הסתכלתי בתמונות, וקראתי את ההתכתבות, וחשבתי שזה פשוט הרגיש שהנה זה הגיע אלינו אחרי שנה, זה פשוט נגע לנו ממש במשפחה שלנו. כי הוא, הוא ממש יצר את המשפחה, הוא זה הוא, זה פשוט הוא.
ובאמת, אנחנו משתתפים בצערך.
