המנגינה כרגע שהוא שר זו מנגינה שאני הבאתי אותה לאבא שלי ורק אז התברר לי שזה היה נחמד מאוד אבל אבא שלי לא הכיר אותה בכלל. לי הייתה את הזכות, היה לי דוד מיוחד במינו, אני חושב שחלק רחב מהציבור הכיר אותו, נפתלי. אח של אבא, האיש שבזכותו אני כאן, הציל את אבא, שמר עליו. העבירו אותם לרכבות. אמא שלו מזהה שיש רכבת שאליה מפנים את הנשים ואת הילדים ויש רכבת שמפנה את הצעירים. נפתלי היה אז בן 17. ואז איך אמא מצליחה לעשות את המעשה הזה- פשוט דחפה את אבא, ילד שהיה אז בן חמש וחצי, דחפה אותו בכוח לכיוון נפתלי ואמרה לו- "אצלך יש לו אפשרות". אבא כילד הכה בנפתלי בלי סוף. הכה בו באגרופים של ילד ואמר לו, "אתה לקחת אותי מאמא". נפתלי ניסה להרגיע אותו. אמא פתאום הטילה עליו את המשימה. ואז הם הגיעו למחנה עבודה בעיר צ'נסטוחובה. איכשהו הצליחו למצוא לאבא כמה פירורי לחם ונתנו לאבא לאכול והוא נרדם. נפתלי שומע מנגינה מושרת על ידי יהודי והוא זוחל מהמיטה ומגיע והוא רואה שם בקצה כמה יהודים ומתברר להם שהם מקראקוב ושהם הכירו את סבא שלו. נפתלי עד יומו האחרון ראה את עצמו כיליד קראקוב. והוא שומע את היהודי מנגן ומזמר "מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפכה". ומילים של אנשים שנמצאים מתוך ההפיכה, שנמצאים בעפר שנמצאים בחושך שלא יודעים מה ואיך יוצאים בכלל. אבל הם שרים ומנגנים. היה שם את יוסף מנדלבאום, אחד המזמרים של הרבי מבאבוב, הם אמצו את נפתלי ונתנו לו תנ"ך שיהיה לו ספר יהודי, משהו יהודי איתו. והוא ישב ושר איתם את המנגינה הזאת. הם בבוקר נלקחו והוא נשאר עם התנ"ך בלי אפשרות אפילו להחזיר להם. שהוא הגיע לבוכנוואלד כעבור חודשים, בין החפצים שהוא מפנה הוא מוצא פתאום את ספר התנ"ך הזה והוא הבין שכנראה אותו יוסף מנדלבאום נהרג. כעבור שנים נפתלי הגיע לניו יורק לאדמו"ר מבאבוב והוא מספר לו את הסיפור. האדמו"ר מסמן שם למישהו ולוחש לו משהו וכעבור שניות נעמד לידו יהודי ואומר אני יוסף מנדלבאום. הוא לא זכר את המפגש בצסטכוב, הוא לא רצה לזכור, כך הרגיש נפתלי. אבל הוא שר את הניגון ואלפים עומדים ושרים את הניגון. ונפתלי עוצם עיניים ואומר אני ראיתי בדקה הזאת לא את אלפי החסידים רוקדים בברוקלין. אני ראיתי את הנדכאים בביתן בחושך שאנחנו לא יודעים לאן מועדות פנינו ומי מאיתנו ישרוד. ואז הרגשתי ממש "התנערי מעפר קומי" ששמעתי את הניגון הזה.
שאבא הוציא את הספר היה אירוע לכבודו ואז אני בקשתי נגן כינור. נפתלי הצטמרר. זה ניגון מיוחד שאנחנו עכשיו ננגן בתפילה שהקב"ה, באמת יסייע לכל כנסת ישראל שיקויים בנו "התנערי מעפר קומי" ואכן "מקדש מלך" ראוי לנו כבר לחוש זאת ולקום מעמק הבכה ולראות את החיים הראויים של עם ישראל שהוא ראוי לזה. כי אנחנו באמת עם שדבק בבוראו, דבק בערכיו, דבק במורשתו. שנצליח לחיות עם הנשמות היקרות והמופלאות הללו שלצערי חלק מאיתנו מכיר אותם רק שאנחנו רואים תמונה ושומעים ומתחילים קצת להבין מה הפסדנו.
מעיר מי שיושב ליד הרב: את הניגון הזה אחרי זה השמיע הרב תמיר גרנות ביום ההזכרה לבנו אמיתי צבי שהוא חייל הראשון שנפל שם בצפון. הניגון הזה מופיע בדיסק ניגונים שעלו מן העפר. והוא מספר שם את הסיפור. רחל מנגנת בכינור והרב אבי בקלרינט. יצא לי לא אחת ולא שתיים ואף יותר, בשבתות של רבנים ובאירועים, סיפרו את הסיפור וניגנו את הניגון. אני בטוח שננגן אותו עכשיו אם נעצום את העיניים ונפתח את האוזניים נשמע את קול הקלרינט של אבי.
