אני רוצה לספר שני סיפורים על כמה אביל'ה, ככה קראתי לו שנים אביל'ה. יכול להיות שאת המצאת אבל הדבקת אותי.. אז זה שני סיפורים מהתיכון, יש בטח סיפורים גם מ'דוגמן' היסודי ומהסניף אבל אני רוצה לספר שני סיפורים מהתיכון כדי שנבין כמה אבי היה גדול כבר אז. לא יודע אם זה בסדר להגיד את זה ליד הילדים אבל אבי היה בשנות התיכון באווירה של יותר כדורסל ולא כל כך בכיתה, הוא היה גם בסניף, אבל אם הוא לא היה בבית ספר הוא היה במגרש, ובסדר גם אני הייתי שמה איתו אז היו ככה שני מקרים שקרו בהימלפרב שהיו סיפורים שממחישים את הגודל של אבי. הסיפור הראשון הוא שאבי ואני היינו חצופים מספיק כדי לגשת למחנך שלנו הרב שאול וידר, ולהגיד לו שאנחנו מרגישים שאנחנו לא לומדים מספיק אמונה בבית ספר, חסר לנו ואנחנו רוצים ללמוד עוד. בחוצפתנו חשבנו שמגיע לנו ללמוד יותר ובהימלפרב שתמיד היה מקום מיוחד , קיבלנו חברותא פעם בשבועיים שלוש אני לא זוכר בדיוק את הזמנים זה היה באמת ממזמן.. אבל היה לנו חברותא, הביאו מישהו מבחוץ ואני עדיין מנסה להיזכר מי זה היה אני לא זוכר מי, אני חושב שהוא היה תלמיד ישיבת מרכז אם אני זוכר נכון והיה לנו חברותא איתו, פעם בשבועיים שלושה פשוט למדנו ודיברנו אמונה , רק אבי אני והוא, על חשבון השיעור שזה תמיד היה טוב בשביל אבי ובשבילי כמובן.
הסיפור השני זה גם כן בא על חשבון השיעור אנחנו הרגשנו שתפילת ראש חודש היא לא מספיק שמחה כאילו מתפללים כזה הלל מהר וחוזרים לכיתות.. אז עוד פעם ביוזמתנו ובחוצפתנו באנו ביחד אל הרב אירני ואמרנו אנחנו רוצים תפילת ראש חודש שמחה , אבי כמובן אמר אני רוצה לנגן ומאז כל ראש חודש אני חושב שזה היה כל יא' ו- יב' שלנו אם אני זוכר נכון , כל ראש חודש היינו מתפללים בנפרד משאר בית הספר בספרייה, כל מי שרצה יכל לבוא, זו הייתה תפילה איטית עם שירים וריקודים, ככל שהארכנו יותר היה פחות זמן להיות בשיעור שזה כמובן טוב..
אלו שתי דוגמאות קטנות, באמת יש אין סוף סיפורים לספר אבל לומדים מהם כמה כבר אז בתיכון אבי היה גדול. ואנחנו, השבט שלנו כבר שכלנו חבר אחד מהשבט את אביעד קוליץ ז"ל וכשדיברנו ככה השבוע מה אנחנו עושים אז אמרנו אנחנו נהיה אבי , אבי לא היה מדבר, אבי היה עושה. אז אנחנו במוצ"ש נפגשים ואנחנו מזמינים את הרב שיעביר לנו שיעור, ואנחנו רוצים להיות ביחד , רוצים להוסיף אור כי אנחנו אור גדול .
