זכינו שיהודה הצטרף אלינו וזכינו במפגשים גם עם אבי , כל פעם שהיה מגיע לבית המדרש ללמוד עם יהודה זה היה חשוב לו, יהודה ידע שהוא צריך ללמוד ככה עם אבא בבית המדרש, עם כל האור. יהודה אם אני זוכר נכון זה לא רק אתך, היו מצטרפים אנשים כי איפה שאבי מגיע אז אנשים מתקבצים.
היה גם ניגון ככה אני זוכר בערב השבת , שהגעתם ב- כיתה יב' המשפחה ניגנה. זו הייתה קבלת שבת של השבת כולה. שלושתכם, ישבתם וניגנתם שם, והכנסתם את השבת.
ואולי דבר אחד, שעה לפני הלוויה הייתי עוד בהכנסת ספר תורה לזכרו של יהונתן יצחק סמו, תלמיד שלנו. וכל מי שהכיר את אבי הכיר את השילוב הזה, שהוא כל כך שילוב של תורת ארץ ישראל שהוא ידע לעשות אותו בדרכו המופלאה של תורה ועשייה, של הבנה שיש עולם, ויש תורה שקדמה לעולם והיא התכנית האדריכלית של העולם, ומי שיחבר בין התכנית הגדולה לבין מה שקורה במציאות זה האדם, והיתה לאבי את היכולת הזאת להיות האדם שמחבר בין הרוח הגדולה לבין המציאות, כמו של רבים כמוהו, שנפלו עכשיו בעשייה הזאת, בהבנה שאין מה לעשות, יש תוכנית גדולה, יש רוח גדולה. וממש מרגע ש… אין כל כולי, הייתי באמת מטולטל, ואני נזכר כל פעם, בסיפור הזה, שבוודאי רבים כאן מכירים, עם הרב גוסמן, שהולך לנחם את פרופסור אומן, אחרי שבנו נפל, במלחמת לבנון, ומספר לו על.. מספר רב גוסמן, מגדולי רבני, גדולי הרבנים של הדור הקודם, על הבן שלו, מאיר כבן החמש, שנלקח בטרנספורט, ונרצח בשואה, באכזריות. הוא אומר לו, אני אספר לך עכשיו, מה קורה בשמיים, הבן שלי מת כשנחטף ונרצח כמו גזלן, בא לקראת, שלמה אומן, שנפל כלוחם, כחייל, ומחבק אותו, ואומר לו, אשריך שלמה, שזכית ליפול, איך שזכית ליפול, שזכית ליפול כחייל, בצבא הגנה לישראל, וזכית ליפול, בעודך מגן על עם ישראל, מיד צר, ומחבק אותו, ומנשק אותו, ואומר, זה הזכות שלך, אני לא זכיתי לזה, וככה הוא, וככה אבי, וככה כולם נופלים במלחמה הארורה והקדושה הזאת, כולם נופלים בה קדושים, וקשה להכיל, אי אפשר להכיל, את המשפחה המופלאה, המתוקה, הערובה, כל מי שמכיר, מכיר, יודע שכל מילה פה זה לא סתם מילה, עם פתיחות, ועם שיח, ועם עם ישראל, ועם ארץ ישראל, ועל כל הטוב הזה, אנחנו בוכים, ומנחמים.
