הִשבע רק, רעי, אם יש יום ותנוח
ועברת ביתי, מה תאמר שם? כזאת:
הוא רדף-הבלים והיה רועה רוח,
אבל מת, כמו איש היודע עשות.עד הבקר רעי, לא תקום בי עוד רוח,
אך עד בקר – אני לא אשכח לך זאת.מתוך מחזור “עיר היונה”, נתן אלתרמן,
ובו “שירי עשרת האחים”
נרות לזכר הרב אבי גולדברג ז"ל
- אלמוני
- 21 בפברואר 2024
איזו נפש ענקית, כתב בגיל כל כך צעיר והכתיבה כל כך עדינה,
עמוקה, נוגעת, טהורה, ומלאה ברצונות אין סופיים של טוב.
אור אדיר היה בעולם, עכשיו יצא מכלאי הגוף ומאיר בלי הגבלה.
שתהיה נשמתו הענקית צרורה בצרור החיים.
זכית באח צדיק ונדיר מאוד.
תזכו להוסיף חיים מאורו
- מולי באהר
- 14 בפברואר 2024
כשנודע לי על סיפור קרב הגבורה של אבי, נזכרתי מיד בסיפור קרב הגבורה
של דודי, פילון פרידמן, שנהרג בקרב על נבי יושע בשנת 1948, בהגנה על חייליו הפצועים.
לפני שנים, קראתי את "עיר היונה" של נתן אלתרמן, והשורות הבאות מאוד ריגשו אותי,
הרגשתי שהן נכתבו לאור סיפור הגבורה של פילון.
והנה הן מתאימות במדויק גם לסיפור הקרב של אבי כאילו ולא עברו יותר מ-70 שנים…
"הִשבע רק, רעי, אם יש יום ותנוח
ועברת ביתי, מה תאמר שם? כזאת:
הוא רדף-הבלים והיה רועה רוח,
אבל מת, כמו איש היודע עשות.
עד הבקר רעי, לא תקום בי עוד רוח,
אך עד בקר – אני לא אשכח לך זאת."
מתוך מחזור “עיר היונה”, נתן אלתרמן,
ובו “שירי עשרת האחים”
הפשט: אין לי ספק שהפצוע בו טיפל אבי לא ישכח לאבי, איך לחם על חייו.
והדרש: גם אני (וכולנו, למען האמת) פצועים… וגם עלינו יקום הבקר ללא רוח
אבל עד אז, אבי, אני לא אשכח לך זאת.