אבי היה חבר נפש ואמת שלי

ילדים יקרים של אבי,

אני כותב לכם את המילים האלה בלב כואב, אבל גם בלב מלא גאווה – על שזכיתי להכיר את אבא שלכם,
האיש הטוב ביותר שהכרתי.

הכרנו במרץ 2023, במסגרת אימון גדודי של גדוד 8207. מאז הרגע הראשון, היה ברור שאבי הוא אדם מיוחד.
היה בו משהו אחר – שקט, עמוק, נדיר. הוא היה פשוט אדם טוב מדי. תמיד נכון לעזור, תמיד מסתכל על האחר.

הוא גם ידע להצחיק. אני לא אשכח איך בכל פעם שהיינו משחקים פינג פונג – הוא היה נכנס למוד תחרותי
כאילו אנחנו בגמר האולימפי. כולנו היינו נשפכים מצחוק, אבל הוא – כולו רצינות, כאילו מדובר במשימה לאומית.

אבל מעבר לצחוק, היו רגעים עמוקים ובלתי נשכחים. בתחילת הלחימה, ישבנו בלילה – אני, אבי, סגן מפקד הגדוד ועוד מפקד.
דיברנו שעות על מי אנחנו. חילוני, דתי, דרוזי – כל אחד מעולם אחר, אבל אבי אמר משהו שלא אשכח:

"אין דבר כזה יהודי יותר יהודי. יש שומר מצוות, יש שומר מסורת, יש חילוני – אבל כולנו עם אחד."

הוא אמר את זה בשקט, בפשטות, ובאותו רגע הבנתי כמה אמת יש באדם הזה.

כשעמדנו לפני הכניסה הראשונה ללבנון, הוא הקריא תפילה והכניס בכולם רוח לחימה. בלילה ההוא,
כשחזרנו מהסבב הראשון, ישנתי לידו באוהל וחשבתי לעצמי:

אם אבי עושה את זה – עם שמונה ילדים בבית – מה אני אגיד?

הוא דיבר עליכם הרבה. כל כך הרבה. הוא כל הזמן הסביר לי כמה הוא אוהב אתכם. "8 עדיף מ־3,"
הוא היה אומר, "אני אומר לך, זה יותר קל ככה."

הוא האמין שאפשר לתת הכל – גם אהבה, גם חומר – גם כשיש משפחה גדולה. והלב שלו…
היה באמת מספיק גדול בשביל זה.

אבי היה חבר נפש ואמת שלי. הוא חיתן אותי. והיה לי אוזן קשבת תמיד שהייתי צריך.

הגעגוע אליו קשה מנשוא 💔

אני מקווה שתגדלו ותדעו כמה אבא שלכם היה אהוב, נערץ ומוערך. כמה הוא האיר את העולם עבור הסובבים אותו.

הוא היה לוחם, חבר, אבא – מהסוג הכי נדיר שיש.

באהבה,

ל.