ערב טוב רחל,
חושבת עליכם הרבה, במיוחד בימים אלה.
אשמח לשתף אותך בכמה נקודות שהתגבשו ועודן מתגבשות אצלי מאז נפילתו של אבי,
והשבוע המורכב הזה מרגיש כמו הזמן הנכון לתת להן תוקף. כמובן, תקראי רק אם וכאשר יתאים לך🙏🏼
הנקודה הראשונה היא הזכרון שלי מאבי. כמו רבים אחרים ששמעתי, הזכרון הכי משמעותי שלי מאבי הוא דווקא מהרחוב.
החיוך הרחב והמאיר, ההנהון או הנפנוף הלא מתביישים בכל פעם שדרכנו הצטלבו, כאילו שאנחנו חברים ותיקים וטובים.
זכרון אחד ספציפי שנחרט בי היטב הוא של יום חול אחד בשעות הצהריים, אבי חלף על פני בחניית ביתנו, מחזיק את נווה בידיו.
קודם כל, כמובן, החיוך וההנהון מלאי הכוונה לעברי, ואז החזיר את תשומת לבו לנווה – הקפיץ אותו וסובב אותו כמה פעמים באוויר,
סתם ככה תוך כדי הליכה חזרה מעוד יום בגן. אני זוכרת שנכנסתי הביתה ושיתפתי את אמא בסיטואציה הכביכול שגרתית
אבל הכל כך מיוחדת הזו, בה אבא לשמונה ילדים, רב פעלים כמו שכולנו יודעים שהיה, לא שוכח להשקיע את כוחו ברגעים פשוטים
וחשובים כאלו, גם עם הילד השמיני וגם בין מילואים וכו וכו. נפעמתי, ועודי נפעמת.
הנקודה השנייה היא דברים שאני אישית לקחתי מאבי, או לפחות החלקים שלקחתי שאותם ניתן לנסח במילים.
אחרי השבעה מצאתי את עצמי, בלי להיות אפילו מודעת לכך, לוקחת על עצמי שני דברים בעקבות דמותו של אבי.
(ואני חייבת לציין שעד עכשיו, למרות שלא חסרים אנשים מדהימים שהכרתי ושאינם לצערנו, ושמהם ניתן היה לקחת וללמוד המון,
מעולם לא התחברתי לרעיון של לקחת על עצמי משהו – והנה פה זה פשוט קרה).
הדבר הראשון הוא להמעיט ככל הניתן באמירת לשון הרע על עם ישראל, על כל חלקיו, ובעצם על כל אדם.
בין אם ביקורת קלה או סתם רכילות זולה – זה כבר מספר חודשים שבחלק מהפעמים בהן אני חושבת להגיד דבר כזה או אחר
(עדיין לא בכולן לצערי), אני מוצאת את עצמי מדמיינת את אבי חוזר אלייך הביתה או בא לחבר טוב לספר לו דבר מעין זה,
ועצם האבסורדיות שבסיטואציה גורמת לי להבין כמה אבסורדי ולא נצרך שגם אני אעשה את אותו הדבר.
הדבר השני הוא להשתדל להתכוון בברכת "שים שלום" בתפילת שמונה עשרה. משהו בברכה הזו, בתפילה הפשוטה
ומלאת האהבה והתקווה על עם ישראל, שאפיינה את אבי תמיד, מאפיינת אתכם עדיין ומאפיינת גם את התחושות שלי
כלפי התקופה והעם שלנו – מזכיר לי את אבי ואת המקום החשוב שיש גם לתפילה פשוטה, ולא רק לאמירות או מעשים יפים.
הנקודה השלישית היא מחשבה קטנה שהייתה לי לאחרונה, עליכם כמשפחה ועל הבית המאיר שאנחנו זוכים להיות שכנים לו.
עברתי לא מזמן בשביל המחבר את רחוב מקור חיים לטיילת ועובר ליד ביתכם, ובמקרה התנגנן באוזניות השיר "הבית ליד המסילה".
אני, שכל כך אוהבת שמוסיקה מתחברת לחיים בצורה מיסטית מסוימת, חשבתי לתומי שזה יהיה אחד מהרגעים האלה –
שאשמע שיר יום הזכרון על בית ליד המסילה שכיום חסר, בעודי מעיפה מבט אחורה אל עבר חלון ביתכם, וכל הנקודות יתחברו.
אבל מהר מאוד הבנתי כמה טעיתי וכמה התיאור בשיר רחוק מרחק שנות אור מהבית שלכם. הבית החם, המואר והמחזק,
שאמנם חסר חוסר עצום שלא ייעלם לעולם, אבל אי אפשר לחשוב לרגע לייחס אליו את מילות השיר,
אותן אני לא מעזה אפילו לכתוב פה מעצם האבסורדיות.
ועוד ועוד, אבל אלו שלוש הנקודות העיקריות אותן רציתי לשתף איתך וחשבתי שאולי זו הדרך הנכונה.
מצרפת פה גם קטע שכתבתי במהלך השבעה של אבי, ולא יודעת אם יצא לך לקרוא.
נכתב מהמקום הכי ראשוני, נפעם ומתגעגע של הימים האלו.
בתפילה, הערכה ואהבה רבה,
ש. ק.